כאשר מדובר על זכיינות, יש להיות מודעים לכך שיש שני צדדים למטבע. מצד אחד יש את המזכה, ואילו מהצד השני יש את הזכיין. שני הצדדים עוברים מערכת לבטים לפני שהם בוחרים לעבוד ביחד,  ולשני הצדדים יש מגוון אופציות לפני שהם מאשרים את הצד השני. כך שהזכיין מתלבט רבות אל איזו חברה לפנות, ואילו מהצד השני המזכה מתלבט למי להעניק את הזכות, כיוון שבחירה שגויה עשויה לפגום בהכנסות שאמורות לזרום מהזכיין, ואף לפגום בשמו הטוב של בית העסק.

נקודת מבט ראשונה

אם נתחיל מהצד של הזכיין, נמצא שעליו להגדיר לעצמו את המטרה שלו, להגדיר מה עושה לו טוב בתחום העסקים, במה הוא טוב ומה מדבר אליו. מכאן יש לבחור באופן זהיר את הזכיינות הרצויה, כאשר תמיד יש להתחיל על לא פחות מ3 אופציות סופיות, כאשר ביניהן יש לערוך השוואה. בהשוואה זו יש לכלול פרמטרים כגון עלות, מיקום, מיתוג, מחזור ההכנסות של זכיינים אחרים, אופי הפעילות, תנאי החוזה וכדומה. במקרים בהם מבקשים לקבל אישור אחרון, תמיד ניתן לבקש מהבעלים לשהות בעסק תקופה של כמה ימים, תקופה בה יתאפשר לחוש באופן הטוב ביותר על מה מדובר, במה דברים אמורים.

נקודת מבט שנייה

מהצד השני יש את המזכה. גם לו כאמור יש מערכת שיקולים אותה הוא צריך לבחון. על כן כאשר מדובר על הצד השני, יש לזכור שהשם הטוב של העסק תלוי באופיו של הזכיין, ועל כן יש להעדיף אדם בעל מוסר עבודה, שיודע לנהל צוות, שיודע להיות מסור למטרה, שלא מעגל פינות ובעל ניסיון בתחום, (אם כי שיקול זה פחות הכרחי). כמו כן גם יש לבדוק את הפן הכלכלי, כיוון שיש לבחור בזכיין שיוכל לעמוד בעלויות, וזאת על מנת להבטיח את התשלום הראשוני לצד התשלום השוטף.

תיאום צפיות

לסיכום תמיד מומלץ לערוך תיאום ציפיות בין שני הצדדים, כך שלא יתגלו אי נעימויות בהמשך, שלא יתעוררו הפתעות, ועל מנת להבטיח את שביעות הרצון של שני הצדדים. לשם כך יש לערוך מעט שיעורי בית ולבחון את הצד השני, אך זאת כצעד ראשון לקראת הסכם כלכלי עבור שני הצדדים. הסכם כלכלי שמוביל לתהליך זכיינות מוצלח.